משחק החיים כלים אמיתיים לניהול אפקטיבי 

משחק החיים

כלים אמיתיים לניהול אפקטיבי

M.Aדלית אליהו בורנטין,

מאמנת אינטגרטיבית לחיים ולהתנהלות עסקית

אתם מוזמנים לפתוח צוהר להתבוננות מעצימה וייחודית על הצלחה, עמידה במטרות וניהול. "משחק החיים" הוא הזמנה לניהול עצמי אפקטיבי, כמשאב ראשון והכרחי להצלחה. פעמים רבות אנחנו רצים לנהל את כל הגורמים האחרים מסביבנו. כלי הניהול העצמי עוזר לנו להתבונן במערכת הניהול הפנימית שלנו המקרינה באופן ישיר על היכולת שלנו לנהל משא ומתן, עובדים,זמן וכסף.

משחק המונופול המפורסם, ההצלחה של חברת "האחים פרקר" משנות השלושים היא המטאפורה לדיון המוצע. החיילים על הלוח, קניות ומכירות, פשיטת רגל ואסרטגיה באים לידי ביטוי במשחק, כמו בחיים. ההבדל הוא בדרך כלל הפרספקטיבה המשחקית, אותה אנו מאבדים כשמדובר בכסף אמיתי ולא בשטרות מונופול. האם אנו מסוגלים לקחת את הפרספקטיבה המשחקית לחיים האמיתיים והארגוניים והאם יש בזה ערך?

תנאים של חוסר וודאות הם נקודת המוצא שלנו תמיד.

צריך להסכים, שלפני ואחרי תיאוריות ופורמולות מוצלחות יותר ומוצלחות פחות לקבלת החלטות, אין וודאות. בסופו של יום, החלטה היא ניחוש מושכל.

אנחנו מנהלים, זאת אומרת, מחליטים מה הדבר הכי נכון לעשות, על בסיס אינפורמציה, ניסיון, ידע ואינטואיציה. מה שלא יהיה, וכמה משכילים ומוכשרים שלא נהיה בניהול, תמיד בסוף אנחנו מנחשים. כי וודאות מוחלטת היא משהו שלא היה ולא יהיה לנו בחיים האלה.

אז מה אנחנו מנהלים? לדוגמא...זמן, כסף, עובדים,תוצאות, ואת עצמינו....

פעמים רבות אנחנו רצים לנהל את כל הגורמים האחרים מסביבנו, אבל מה איתנו?

ניהול עצמי אפקטיבי הוא משאב ראשון והכרחי להצלחה.

אבל אמרנו משחק. ..אז מהם חוקי המשחק?

נחזור לרעיון המונופול, מונופול הוא משחק לוח המבוסס על עולם עסקים המונהג על פי ערכים קפיטליסטיים, המאפשר לשחקנים לרכוש שטחים על לוח המשחק באמצעות מהלכי קנייה ומכירה.

המשחק מבוצע תוך כדי סימולציה של מהלכים עסקיים, כשהשחקנים קונים ומוכרים נכסים, בונים מלונות ובתים.

המנצח במשחק הוא זה שצובר את הרכוש הרב ביותר בנדל"ן ובמזומן.

עובדה מעניינת:

משחק זה הוצא לאור על ידי האחים פרקר ב 5 בנובמבר 1935, בעיצומן של שנות "השפל הגדול". אנקדוטה למי שהפכו משבר להזדמנות!

המשחק מדמה את החיים ההתנהלות העסקית שלנו בצורה די מדויקת, לא?

יש בו את כל האלמנטים:

כל מיני חיילים , לוח, כסף, נכסים, ותוצאות.

השאלה היא מי כל אחד מאיתנו בוחר להיות במשחק. בגרסאות החדשות של המשחק יש אפילו חיילים בכל מיני צורות, מה שהיה פעם צבעים שונים, את מי הייתם בוחרים?

אני בוחרת בלוח, איתו אני מזדהה אני לא הנגרם, אני לא התוצאה , אני בוחרת להיות הפלטפורמה עליה מתקיים המשחק, ולא להזדהות עם אחד החיילים. וגם לא עם התוצאות או עם הכסף. הטריק הוא שלפעמים מפתה להזדהות עם אחד החיילים שהוא מכונית מרוץ נוצצת או סוס אצילי. גם להזדהות עם הכסף מפתה, כמובן מתי שיש הרבה ממנו, זה כמו להזדהות עם הצלחה.

הבעיה היא, וזו הנקודה שהתחלנו ממנה, שאין וודאות. עד כמה שאני אהיה מוכשרת, חכמה, ומצליחה,אין לי באמת שליטה שלמה על החיים בגלל עקרון חוסר הוודאות. בגלל זה לא משתלם לי להזדהות עם הצלחה. כי בניית הזהות שלי סביב הצלחה, תביא אותי אוטומאטית להזדהות עם כשלון במידה ויש כזה. וכולנו נכשלים לפעמים, מי שלא מנסה לא מצליח, ומי שמצליח, מצליח רוב הזמן, לא כל הזמן, זה יודע כל מי שהגיע רחוק.

למה הלוח - הלוח ניטראלי, הוא לוקח זמן להתבונן ולכן רואה הכי טוב, הוא לא לוקח דברים באופן אישי, גם לא דברים טובים, הוא יודע  לדוגמא שגם אם החייל בכלא עכשיו, הוא יצא עוד שני סיבובים,הלוח מבין את חוקי המשחק.

אז אצל האחים פרקר כמו היום,  משבר הוא תמיד הזדמנות ומה שצריך כדי לממש את ההזדמנות זה קודם כל אורח רוח. הלוח רואה את התמונה הרחבה ולכן הוא רגוע, הוא יודע את חוקי המשחק. כמו במונופול, גם בחיים, יש חוקים.

משחק החיים מבוסס על חוקים קבועים:

חוק המשיכה או הגרביטציה, חוק האפשור,חוק התגובה ותגובת הנגד.

חוקי הטבע הוכחו כבר לפני שנים רבות ברמה המדעית, ולכל אחד מאיתנו גם ידע אינטואיטיבי לגביהם, אך בגלל קשיים בניהול עצמי אנחנו מאבדים אורח רוח ושוכחים.

הלוח מסתכל מלמעלה, וזוכר את חוקי המשחק, החיילים הם חלק מהמשחק שלו, אבל אף אחד מהם, הם לא הזהות שלו. כי אפילו אם אני החייל הכי חזק (נגיד, מנהל) אני לפעמים מרגיש חזק (אומר לאחרים מה לעשות), ולפעמים חלש (אופס...הבורסה נפלה). אני מסתמך על מקורות עוצמה חיצוניים שאין לי שליטה עליהם, ולכן תמיד חרד בתוך חוסר הוודאות. ואם אני התוצאות הכי טובות (הצלחה!) אני לפעמים מרגיש חזק (מרגיש מנצח מול המתחרים) ועדיין לפעמים חלש (תמיד יש מי שמצליח יותר ממני).

אז מה אנחנו מנהלים? בואו נעבוד בסדר יותר מתאים ...קודם את עצמינו,ואז... זמן, כסף, עובדים, תוצאות.

נקודת הפתיחה של הלוח:

ראיה רחבה הוא לוקח זמן להתבונן ולכן רואה הכי טוב.

חוסר שיפוטיות הוא לא לוקח דברים באופן אישי, גם לא דברים טובים.

שיקול דעת כי יש לו אורח רוח (הוא יודע שגם אם אחד החיילים בכלא הוא יצא עוד שני סיבובים)

הבנת חוקי המשחק

יש לי פוטנציאל אינסופי, ויותר חשוב יש לי שליטה על עצמי, הדבר הראשון והחשוב שאני מנהל הוא בשליטתי וזה אני, אחר כך אני יכולה לנהל בנחת: זמן, כסף, עובדים, ותוצאות.

זה ניהול אפקטיבי של משחק החיים!

אם אני תמיד זוכרת להביט מגבוה כמו האחים פרקר, גם אצלי – כל משבר הוא הזדמנות.  

שאלה חשובה ששואלים אותי היא איך להבדיל בין בעיות "אמיתיות" ובעיה של ניהול עצמי? הרי לפעמים ישנן בעיות שדורשות התייחסות. נקודה שחשוב להסביר היא שלהיות ניטראלי זה לא אומר להיות אדיש.

התשובה היא להתבונן בעצמי ובאופן ספציפי על מה אני מרגישה, בנוסף לחשיבה רציונאלית שיכולה להצביע על מצב שדורש התייחסות,זה נכון.  רגש שלילי כלשהוא הוא אינדיקציה שמדובר בשיפוט שלילי ולאו דווקא בעובדה בשטח: עצבים, חרדה, ומתח. 

הרגש הוא הרמז.

אם זיהיתי שאני בנקודה רצויה על לוח משחק החיים: קניתי מלון, ניצחתי, הרווחתי.. תיהנו! המוח זוכר חוויות!

אם אני בנקודה לא רצויה: דרושה הפסקה ובחינה מחדש. הבחינה היא התבוננות, במידה ויש ברגש שלי שיפוט ורגש שלילי, עדיף שאתבונן פנימה ואבדוק מה אני יכולה לעשות יותר טוב כדי לא להגיע לנקודה הזו שוב. במידה ואין רגש שלילי, אנליזה רציונאלית היא מספקת בהקשר של מה אני יכולה ללמוד על משחק החיים שלי. 

החלטות טובות נעשות ממצבי מוח ונפש טובים, ההחלטה לא נמדדת על פי תוצאותיה, זו אשליה.

(אם החלטתי לחצות את הכביש במעבר חציה ורכב פגע בי, האם זו החלטה שגויה?)

זוהי טעות לחשוב שבעתיד נחיה בוודאות, אי הוודאות היא כל מה שיש, הוודאות היא אשליה.

החלטות טובות מתחילות ממצב נפשי טוב ממשיכות בחישוב (ניחוש) ענייני טוב ומתבצעות בצורה טובה תחת הערכים שלנו. 

כאשר הניהול העצמי נעשה ללא מתח ולחץ , ללא כעסים והשוואות מיותרות, ניהול כל שאר הגורמים הופך להיות יותר אפקטיבי.

      M: dalit@delightguide.com   W: www.delightguide.com